<h1>כל בו סימן קכ"ו בשם הראב"ן</h1>
<h2>דף כא.</h2>
ראובן היה מחזיק בבית אחד ושמעון מערער עליו ואומר שלי הוא והלך שמעון ונתנה ללוי במתנה בעוד הבית ביד ראובן לסוף הלך שמעון ותקפו לראובן לדין והוציאו בדיינין ועתה תובעו לוי לשמעון בכח מתנתו ושמעון משיבו לא היתה המתנ' מתנ' כי לא היתה באות' שעה ברשותי. דין הוא דזכה בו לוי דאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים וכולי.
<h2>דף כד.</h2>
הלכת' מסדרין לבעל חוב גמרי' (מינה) [מיכה] מערכין. ואם טען אין ידי משגת עד אחר י"ב יום שכן בידו לחזר אחר לוקח נכסיו ושימצ' הלוקח מעות הואיל ולא כתבי' אדרכתא אנכסים בידי משגת אחר י"ב (יום) באין ידי משגת נמי דין הוא כך שדחקו גדול יותר למכור מטלטליו וללוה ולמצ' מעות ובאותו זמן משביעי' אותו שבוע' להוציא בפני ב"ד כל אשר לו כדי לפרוע בעל חובו. ואם מכאן ולהבא שלא תדחהו אם תשיג. ואם הוציא כל אשר לו בפני ב"ד מניחין לו מכל דבר ודבר חלק אחד ומכל מין ומין חלק אחד לחיות בהן. ואם הוא אומן מניחין לו קצת מכלי אומנותו. וכל ספרים לוקחין ממנו אפילו תפילין כי ההוא [ערכין כ"ד ע"א] דאתאי לקמיה דרב ימר אמר ליה חלקו לו תפילין ומלבושים נאים ויקחו ממנו ויתנו לו אחרים הראויין לחול. ומעשה ידיו העודף על מזונות אשתו ובניו פחותין מי' שנים יקחו ממנו כי בניו הגדולים מעשרה שנים אין עליו לזונם כדדרש ר' שילא [כתובות ס"ה ע"ב] אבל קטנים עליו לזונם עד ששה שנים ואחרי כן משביעין אותו ויתן לו זמן על הנשאר לפרעו מעט מעט בחשבון החוב שנאמר על פי אשר תשיג.
